ע"א 4457/99

תקציר

המערער, שנפגע בזירת החלקה על הקרח בבעלות המשיב, הגיש תביעה לפיצויים. בית משפט קמא דחה את תביעתה, והוביל לערעור הנוכחי. המערערת טענה כי הודיעה לצוות כי אינה יודעת להחליק וכי המשיבים לא נקטו אמצעי בטיחות מספקים, כגון מתן הדרכה ופיקוח נאותים, במיוחד בהתחשב בכך שזו הייתה הפעם הראשונה בה החלקתה. המשיבים טענו כי די בתמרורי האזהרה ובנוכחות המדריכים, ופציעתה של המערערת נבעה מרשלנותה שלה. השופט פינקלמן הסכים עם המערער וטען כי היה על המשיב לנקוט אמצעי זהירות נוספים נוכח הסכנות הצפויות של החלקה על הקרח, במיוחד עבור מחליקים חסרי ניסיון. פינקלמן הדגיש את חובת הזהירות הקונקרטית של המשיב כלפי המערערת, במיוחד בהיותה מחליקה ראשונה. לדברי פינקלמן, היעדר הדרכה ופיקוח נאותים גרם לתאונה. השופט שטמר, לעומת זאת, חלק על כך וצידד במשיבים. שטמר סבר כי הסיכונים הטמונים בהחלקה על הקרח מקובלים ואינם יכולים להטיל אחריות קונקרטית על המשיב. שטמר טען כי המערערת הייתה מודעת לסיכונים אך לא העריכה אותם כראוי, ואזהרות נוספות לא היו משנות זאת. יתר על כן, שטמר הטיל ספק בכך שאמצעי זהירות נוספים כלשהם היו יכולים למנוע את התאונה. השופט ג'רג'ורה היה שותף לעמדתו של פינקלמן, והדגיש כי המערערת, כטירונית, נזקקה להדרכה והשגחה, דבר שלא קיבלה. משכך, התקבל הערעור, והתיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את גובה הנזק שחבו המשיבים למערערת, כאשר האחרונים יישאו בלמעלה משני שלישים מהנזק.