עפ"ג 44287-02-13

תקציר

פסק הדין, שניתן ביום 24.2.2013, דן בערעור דחוף בעניין הרשעתו של המשיב בכניסה לישראל שלא כדין, שאמור להסתיים ביום 25.2.2013. הדיון אוחד עם ערעור נגדי שהגיש המשיב ביום הדיון בערעור. בתחילה הודה המשיב בכניסה שלא כדין סמוך להתנחלות צור הדסה, ובית משפט קמא גזר עליו 14 ימי מאסר, גם בהתחשב בהרשעתו הקודמת ביידוי אבנים ובגילו הצעיר. המדינה ערערה וטענה כי בית משפט קמא טעה ביישום עקרון ההלימה וכי העונשים הטיפוסיים בעבירות מסוג זה נעים בין חודש מאסר לשישה חודשי מאסר. בא כוח המשיב השיב בתגובה לטענות על אפליה, ציין יחס לא עקבי בהשוואה לאחרים, והפנה למדיניות כללית נגד העמדה לדין בעבירות ראשונות. למרות טענות אלה, עקרון ההלימה נותר מרכזי בהחלטה. בית המשפט, בשים לב לעברו הפלילי של המשיב, החליט כי העונש בגין העבירה צריך לנוע בין עשרה ימים לשישה חודשים, בדומה לעונש המקורי של בית משפט השלום. הן ערעור המדינה והן ערעורו הנגדי של המשיב נדחו, כאשר השופטים הגיעו למסקנה כי אין סיבה לחרוג ממתחם הענישה ודחו טענות לאפליה בעיקר על רקע עברו הפלילי של המשיב.