רע"א 2327/11

תקציר

בפסק הדין בחן בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור וראה אותה כאילו הוגש ערעור. הסוגיה המרכזית שנידונה הייתה האם בית משפט יכול להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת תוך שימוש בסמכותו הטבועה. בית המשפט הכיר בכך שהבקשה מציבה שאלה משפטית משמעותית מעבר למקרה הספציפי הנדון. היא התייחסה לעקרון החוקיות, המגביל את פעולת השלטון למה שמוסמך במפורש בחוק, ולסמכות הטבועה כחריג לכלל זה. בית המשפט ציין כי בעוד שהסמכות הטבועה מעניקה לבתי המשפט סמכות שיקול דעת מסוימת ללא גיבוי סטטוטורי מפורש, היא חלה בעיקר על עניינים פרוצדורליים ומשמשת כסמכות שיורית. חשוב לציין כי היא אינה חלה על פעולות העלולות לפגוע בזכויות אדם בסיסיות. בית המשפט הדגיש כי חוקים ספציפיים המסדירים צווים כאלה שוללים את השימוש בסמכות טבועה בנושאים אלה, במיוחד נוכח ההשפעה המהותית על זכויות הפרט כמו חופש התנועה והביטוי. בית המשפט מצא כי הוצאת הצו המקורית נעדרה את ההגינות הפרוצדורלית הנדרשת, שכן נשללה מהמבקש הזכות לחקור הצהירים בחקירה נגדית. משכך, היא ביטלה את הצו שניתן על ידי הערכאות הנמוכות יותר, והתירה למשיב להגיש בקשה חדשה בהנחיה סטטוטורית מתאימה. ההחלטה מדגישה את השימוש המאופק בסמכות הטבועה ואת הצורך בהקפדה על צדק פרוצדורלי. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המבקש.