ע"א 7669/18

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט לערעורים כי הסכם הממון והמשכנתא הקשורים לתיק הם אותנטיים ואינם פיקטיביים. בית המשפט אישר את תוקפו של הסכם הפשרה, שהיה כרוך בוויתורים הדדיים בין הצדדים. בית המשפט קבע כי ויתור האם על המשכנתא היה בתמורה לקבלת כל הזכויות בנכס שבמחלוקת מבנה, והדגיש כי אשת הבן אינה יכולה לתבוע זכויות כלשהן בנכס מעבר לאלה הכפופות למשכנתא של האם. הסכם הממון העניק לאשת הבן זכות חובה בלבד למחצית מזכויותיו של הבן בנכס בעת הגירושין, שעדיין היו כפופות למשכנתא, ולא זכות קניינית ישירה. פרשנותו של בית משפט קמא, שהעדיפה את זכויות האישה על פי הסכם ממון על פני משכנתא של האם, נמצאה שגויה. לשון הסכם הפשרה, ובמיוחד ביטויים כמו "כל זכויותיו", הייתה מכרעת להחלטה זו, והבטיחה כי האם, בעקבות ויתור המשכנתא שלה, תקבל את זכויות הבעלות של הבן בנכס. עוד הובהר בפסק הדין כי מקרה זה אינו עוסק בעסקאות נדל"ן סותרות, שכן המשכנתא קדמה להסכם הממון. בעוד המערערים תבעו פיצויים במסגרת הסדר הפשרה בגין הפרה לכאורה של הבן, בית המשפט סירב, וקבע כי אין בסיס סביר לתביעת פיצויים מעבר לאכיפת ההסכם עצמו. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וכתוצאה מכך נמחקו שעבודים מסוימים והוקצו מחדש זכויות קניין, תוך פסיקת הוצאות משפט למערערים. ההחלטה הוסכמה על ידי השופטים נ' הנדל ומ' מזוז, וניתנה על ידי השופט א' שטיין.