פש"ר 2741/07

תקציר

הנאמן הגיש בקשה למימוש זכויות החייב בדירת מגורים הממוקמת בתל אביב, על מנת לפרוע את חובות החייב לנושים בלתי מובטחים. הדירה נמצאת בבעלות משותפת של החייב (חצי זכויות) וגרושתו (גם חצי זכויות). הזכויות בנכס רשומות גם במינהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת פאפו מפעלי בניין בע"מ. במסגרת הסכם הגירושין, הסכימו החייבת וגרושתה, כי החייב וילדיהם הקטינים ימשיכו להתגורר בדירה עד להגיעם של בתם הקטינה לגיל 18, ואז תימכר הדירה, ריקה ונטולת שעבודים, לכל המרבה במחיר. לבתם הצעירה של בני הזוג מלאו 18 בשנת 2012. גרושתו התנגדה תחילה לבקשת הנאמן אך בהמשך הגיעה להסכמה עם הנאמן בדבר מימוש הנכס. החייבת טענה כי יש לדחות את הבקשה מאחר וגרושתו אינה נושה שלה, ולכן יש לדון בעניין בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך פירוק שיתוף. עוד טענה כי יש לראות בה דיירת מוגנת לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, או לחילופין כי היא זכאית להגנת סעיף 86א לפקודת פשיטת הרגל, ובכך לאפשר לה להישאר בדירה עד סוף ימיה, נוכח מצבה הבריאותי הרעוע והיעדר אמצעים כלכליים. בית המשפט דחה את טענות החייבת, בקובעו כי לבית המשפט לפשיטת רגל סמכות לדון בבקשה, וכי זכויותיה של החייבת בנכס הוקנו לנאמן בעת שפתחה בהליכי פשיטת הרגל. עוד קבע בית המשפט כי החייבת אינה יכולה לטעון לדיירות מוגנת, שכן מימוש הנכס לא נעשה ביוזמת הנאמן, אלא הוסכם על ידי החייבת וגרושתו בהסכם הגירושין ביניהן לפני למעלה מעשור. יתר על כן, הזכויות בנכס לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, מה ששלל עוד יותר את תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. בית המשפט הורה לנאמן להבהיר את עמדתו בנוגע למימוש הנכס בתוך 30 יום, ועודד את הנאמן ואת החייב להגיע להסכמה בנושא "דיור חלופי" בתוך אותה תקופה. כמו כן הונחה הנאמן להכריע בתביעות החוב של נושי החייב בתוך 30 יום, ולהודיע לבית המשפט על כל הסכמות שיושגו בנוגע למימוש הנכס. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ונשלחה אליהם בדואר ובפקס.