סע"ש 17270-10-19

תקציר

פסק הדין מתאר מחלוקת בין מר עות'מאן אבו שקרה, התובע, לבין מעסיקו לשעבר, הנתבעת, בנוגע לשכר שלא שולם והטבות במהלך העסקתו של מר אבו שקרה במסעדת הנתבעת. השופטת מצדדת בתובע באופן חלקי, ופוסקת לו תשלומים שונים בגין עבודה בשעות נוספות, הבראה, אי מתן הודעה בכתב על תנאי העבודה ופיצוי לדוגמה בגין עבירות על חוק הגנת השכר. השופט קובע כי מר אבו שקרה עבד בין השעות 7:00-16:00 בימים ראשון עד חמישי, ו-6 שעות בימי שישי, עם הפסקה של חצי שעה בכל יום, בהתבסס על עדותו של הנאשם, שנמצאה אמינה יותר. לדברי השופט, התובע זכאי לתשלומים נוספים בגין עבודה בשעות נוספות, המחושבים בשיעורים שונים בהתאם לחוקי שכר המינימום לבני נוער, שחלו על מר אבו שקרה במהלך חלקי עבודתו. הסכום הכולל שנפסק בגין עבודה בשעות נוספות הוא 6,689 ₪, בתוספת ריבית שנצברה החל מיום 1.1.2014. כמו כן, השופט פוסק לתובע 4,771 ₪ עבור דמי הבראה, שהנתבעת לא סיפקה, ו-2,500 ₪ כפיצוי על אי קבלת הודעה בכתב על תנאי העבודה, למרות השיהוי הרב של התובע בהגשת תביעה ספציפית זו. כמו כן, השופטת נעתרת לבקשת התובע לפיצוי מופתי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר על ידי הנתבעת, שכללה תלושי שכר לא מספקים ואי רישום ימי מחלה וחופשה צבורים. הנתבע רשאי לנכות סך של 3,884 ₪ מהסכום הכולל המגיע לתובע כפיצוי בגין התפטרות התובע ללא הודעה מוקדמת של 21 יום. סכום זה אינו כולל ניכוי נטען בסך 5,500 ₪, אשר הנתבע לא הוכיח כי לא נכלל כבר בתשלומים קודמים. לסיכום, השופט מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המחושבים בניכוי הניכוי, בצירוף 1,500 ₪ שכר טרחה, ומכיר בזכותה של התובעת לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה. ההחלטה מיום 1.8.2021.