ע"ו 12251-10-11

תקציר

שוטר, יליד 1964, ערער על החלטת ועדה רפואית עליונה בעניין קצבת הנכות שלו לאחר פגיעה בעבודה בשנת 2009. הוועדה העריכה בעבר את נכותו בשיעור של 6%, ואילו המערער טען לאחוז גבוה יותר. הערעור התמקד בשלוש סוגיות עיקריות: היעדר הסבר להחלטה, היעדר אזהרה על חוסר אמינותו לכאורה של המערער ודחיית חוות דעת מומחה שהגיש המערער. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי החלטת הוועדה הרפואית מנומקת ומנומקת דיה. זה בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה להעריך אמינות ולבחור אילו בדיקות לבצע. הם אינם נדרשים ליידע את המערער על ספקותיהם לגבי מהימנותו במהלך הבדיקה. לוועדה יש גם שיקול דעת להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית על פני תוצאות הבדיקה. בנוסף, הם אינם מחויבים לאמץ חוות דעת מומחה שהוגשה על ידי המערערת אם הם חולקים על ממצאיה. בית המשפט הדגיש כי להחלטות הוועדה הרפואית בעניינים רפואיים אלה נתון שיקול דעת, ומעורבותו של בית המשפט מוגבלת להבטחת תקינות ההליך. מאחר שלא נמצאו טעויות משפטיות, הערר נדחה, והחלטת הוועדה המקורית נותרה בעינה.