ת"א 37132-03-13

תקציר

התובעים טענו כי יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה משום שהיא חסרת שחר והתיישנה על הסף. טענת התובעים נובעת ממחלתו ומותו לאחר מכן של המנוח, שלטענתם סבל ממחלה עקב חשיפה לחומרים מסוכנים במהלך עבודתו. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מחוסר עילה, וכי התביעה נדחתה במועד משום שהוגשה לאחר תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע, כי תביעת העיזבון ותביעתה של תובעת 1, אלמנתו של המנוח, כמוטבת ותלויה, התיישנו משום שהוגשו למעלה משבע שנים לאחר גילוי מחלתו של המנוח, ויותר משבע שנים לאחר מותו. בית המשפט ביסס את החלטתו על המבחן האובייקטיבי, הקובע כי על הנפגע היה לדעת את העובדות המהוות את עילת התביעה, ומצא כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את קיומן של עובדות שיש בהן כדי לעכב את תחילתה של תקופת ההתיישנות. עוד קבע השופט כי תביעות אלה, שהוגשו למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה, אינן יכולות ליהנות מהכלל המטיל התיישנות על קטינים, שכן התובעים 2 עד 4, שהיו קטינים בעת פטירת המנוח, לא היו יורשי תביעת העיזבון, אלא היתה תביעה עצמאית לאובדן מזונות. עם זאת, השופטת קבעה כי תביעתם של התובעים 2 עד 4, שהיו קטינים בעת פטירת המנוח, לא פקעה בעת הגשת התביעה, ולכן תביעתם, שהוגשה לפני גיל 25, תקפה. זאת ועוד, השופט קבע כי טענת התובעים 2 עד 4 מצביעה על עילת תביעה הראויה לבירור ולדיון עובדתי, ועל כן דחה את הבקשה לדחייתה על הסף. השופטת הדגישה כי ההחלטה לא התעמקה לגופן של הטענות וכי כל הטענות שמורות לדיונים עתידיים. ההחלטה התקבלה ללא כל צו באשר לעלויות.