עת"מ 61245-03-22

תקציר

העותר, שחויב בארנונה על ידי המשיב, בקשתו לדחיית חיובי המס נדחתה על הסף. בית המשפט מוצא החלטה זו כבלתי סבירה באופן קיצוני, במיוחד בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. ראשית, אין לדחות את טענת העותר כי אינו המחזיק בנכס על יסוד טענת השיהוי הסובייקטיבית; אורח חייו והתנהלותו הופכים אותו למקרה מיוחד, והנסיבות אינן מצביעות על הסכמתו המודעת לשלם את המסים. שנית, בית המשפט דוחה את טענת המשיב כי השומות הפכו לסופיות בשל הימנעותו של העותר מהתנגדות; יש לאפשר לעותר להעלות טענות כלשהן כנגד האישומים, שכן הנסיבות מצביעות על עיוות דין פוטנציאלי. בית המשפט אף מדגיש כי העותר לא היה צד לערעור שהביא את המשיב לשנות את שמו של בעל הנכס, ועל כן ההחלטה באותו ערעור אינה יכולה לשמש עילה לדחיית בקשת העותר על הסף. באשר להחלטה לרשום את העותר כמחזיק בנכס לצורכי ארנונה, מוצא בית המשפט כי המשיב נעדר הצדקה מספקת לפעולה זו והיה עליו להמתין להכרעה שיפוטית או לראיות ברורות בדבר זיקתו של העותר לנכס. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש ליתן לעותר רשות להגיש השגה למשיב על חיובי הארנונה בתוך 60 יום, ומורה על הפסקת כל הליכי הגבייה עד למיצוי כל ההליכים. בנוסף, נדרש המשיב לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של העותר ושכר טרחת עורך דין.