ת"א 41151-07-21

תקציר

בית המשפט קבע כי שופרסל לא הצליחה להוכיח קיומו של חוזה מחייב בינה לבין ריין להשכרת שטחי מסחר. המסמך שגיבשה שופרסל, שכותרתו "מסמך תנאים מסחריים", נמצא כמזכר הבנות לא מחייב. בית המשפט הגיע למסקנה זו על סמך בחינת לשון המסמך, התנהלות הצדדים ואופי הצדדים המעורבים, כל אלה הצביעו על היעדר הסכמה הנדרשת לחוזה מחייב. ראשית, מלשון המסמך, ובעיקר מהסעיף המגביל את תוקפו ל-90 יום, עולה כי הוא לא נועד להיות הסכם סופי. שנית, התנהלות הצדדים לאחר ביצוע המסמך לא הראתה אינדיקציה חד משמעית לאמונתם בחוזה מחייב. במקום זאת, המשא ומתן הממושך, השינויים בתנאים המסחריים וחילוקי הדעות בנושאי התכנון שיקפו חוסר ודאות לגבי אופיו המחייב של ההסכם. שלישית, בהתחשב בתחכום ובמומחיות העסקית של הצדדים, הם היו מנסחים מסמך ברור וחד משמעי אילו התכוונו שהוא יהיה מחייב. בנוסף, אי חתימתה של שופרסל על המסמך, אי קבלתו הפורמלית וקיומם של תנאי השעיה תמכו אף הם באופיו הבלתי מחייב של המזכר. מאחר שהמסמך היה חסר ספציפיות במונחים מסוימים, אך ניתן היה להשלים אותו באמצעות משא ומתן נוסף, בית המשפט לא ראה בכך גורם מכריע. ככלל, דחה בית המשפט את תביעתה של שופרסל להצהרה על הסכם מחייב והורה לשופרסל לשאת בהוצאות הנתבעים.