ע"א 3387/08

תקציר

הכרעת הדין היא ביחס לתאונת דרכים שהתרחשה בשנת 2003, בה התנגש המשיב, שנהג בקורקינט, ברכבו של המערער. המשיב לא היה מבוטח וסבל מחבלות קשות. התיק נדון לפי פקודת הנזיקין מאחר והוא לא חוסה תחת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט פסק לטובת המשיב ופסק להם פיצויים בסך 1,340,000 ש"ח, אשר הופחתו לאחר מכן על ידי קצבת הנכות הכללית שקיבל המשיב מהמוסד לביטוח לאומי, וכתוצאה מכך נפסק פיצוי סופי בסך 673,500 ש"ח. המערערת ערערה על פסק הדין וטענה כי המשיב שותף לאחריות לתאונה וכי הפיצויים שנפסקו מופרזים. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור. נמצא כי קביעתו של בית משפט קמא כי המערער התרשל והמשיב לא התרשל באופן תורם מעוגנת בראיות. בסוגיית הפיצויים, בעוד שערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא לא פירש כראוי את העובדות, היא הגיעה למסקנה כי הסכומים שנפסקו היו סבירים ונתונים לשיקול דעתו של בית משפט קמא. פיצויו של המשיב בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד נקבע על בסיס סכומים ספציפיים, אשר אפשרו לערכאת הערעור לשחזר את הפרמטרים בהם בחן בית משפט קמא. השופטת י' עמית, השופטת א' חיות והשופטת ח' מלצר הסכימו עם ההחלטה לדחות את הערעור, תוך הדגשת היקפה המצומצם של התערבות הערעור בפסיקת נזקים. כתוצאה מכך, אושר פסק הדין המקורי, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪ כולל מע"מ.