עת"מ 40035-01-12

תקציר

העותר, אזרח ניגריה, ביקש מקלט בישראל לאחר שהסתנן למדינה דרך מצרים, בנימוק של חשש לחזור לניגריה בשל סכסוך שבטי קטלני ונישואים כפויים. עם זאת, הרשויות הישראליות לא מצאו כל חריגה מההוראות הפרוצדורליות בטיפול בעניינו של העותר. טענות העותר לא היו עקביות וחסרות ראיות מהימנות, ולא עמדו בקריטריונים להגדרת "פליט". הראיונות שנערכו עם העותרת לא הצדיקו בקשת מקלט, וגם בקשתה לעיון חוזר נבחנה לעומק. בית המשפט קבע כי ההליכים התנהלו בהגינות וההחלטה לשלול מקלט הייתה סבירה, בהתחשב בחוסר יכולתו של העותר להוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה על בסיס העילות המנויות באמנת הפליטים. בנוסף, העותרת לא מיצתה את האפשרות לעבור להתגורר בתוך ניגריה או לבקש הגנה מהרשויות המקומיות. עקרון "אי-ההחזרה" לא חל במקרה זה, שכן לא הוכח כי נשקפת סכנה לחייו של העותר בכל שטחי ניגריה. זאת ועוד, מעצרה הממושך של העותרת היה מוצדק בשל חוסר שיתוף הפעולה שלה והסיכון הפוטנציאלי להימלט מגירוש. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותרת נדרשה לקיים את ההחלטה המקורית ולהישאר במעצר עד לעזיבתה את הארץ.