בר"מ 8161/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון בערעור על תביעת פיצויים בגין ירידת ערך נכס בשל כביש שנסלל לאחרונה. התביעה הוגשה במקור על ידי בעלי דירות בגבעת שמואל נגד הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה גבעת שמואל וקריית אונו. הוועדות דחו את הטענות, מה שהוביל את המבקשים לערער לוועדת הערר לפיצויים, שמינתה שמאי מכריע. לאחר תהליך ממושך, קבע השמאי המכריע כי על המבקשים לקבל פיצוי והעריך את הסכומים. הוועדות ערערו על החלטה זו לוועדת הערר, שקיבלה חלקית את ערעורן והפחיתה את סכומי הפיצוי. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים במרכז לוד, שקיבל חלקית את ערעורם והגדיל את הפיצוי. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון, וטענו כי ועדת הערר חרגה מסמכותה בהתערבותה בהחלטת השמאי המכריע. הם טענו כי לא נפל כל פגם או פגם חמור בהערכות המכריעות כדי להצדיק התערבות זו. אולם בית המשפט העליון לא הסכים ודחה את הבקשה. בית המשפט הדגיש את היקף הערעור המצומצם על החלטות מנהליות ואת אמות המידה להתערבות בקביעתו של שמאי מכריע. לדברי בית המשפט, מקרה זה לא עורר שאלה רחבה מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים המצדיקה ערעור נוסף. בית המשפט הגיע למסקנה כי גם אם נפלה טעות ביישום אמות המידה להתערבות, אין בכך כדי להצדיק ערעור נוסף, ועל כן הבקשה נדחתה.