ע"א 36/88

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על תוקפה של צוואה. הצוואה הראשונה, מפברואר 1983, הורישה את עיזבון המנוח לשלושת ילדיו הקטינים, כאשר לאשתו הייתה זכות לגור בדירה רק כל עוד היא נותרה רווקה. הצוואה השנייה, מאפריל 1984, הורישה את כל העיזבון לשני אחיו של המנוח. הצוואה האחרונה נכתבה לאחר שהמנוח אושפז בשל מחלה קשה – גידול ממאיר בראשו – ולצוואה זו התנגדו אלמנתו וילדיו. הם טענו כי המנוח לא היה צלול בדעתו בעת כתיבת צוואתו השנייה, וכי שני האחים הפעילו עליו השפעה מופרזת. יתר על כן, האלמנה והילדים טענו כי היו אי סדרים בתהליך בו נקט הנוטריון. בית משפט קמא דחה את התנגדותם והורה על עריכת הצוואה השנייה. פסק דין זה הוא פרי ערעור על החלטת בית משפט קמא. המערערים – האלמנה והילדים – טענו כי יש לבטל את הצוואה השנייה בשל אי עמידה בדרישות פורמליות מסוימות, קרי היעדר אישור רפואי שהונפק ביום עריכת הצוואה. המשיב – אחד האחים שעמדו לרשת – לא הגיש סיכומים כלשהם בתגובה, מה שאומר שערכאת הערעור יכלה פשוט לקבל את בקשת המערערים על סמך זה בלבד. עם זאת, השופט בחר לבחון את הערעור לגופו, בהתחשב בראיות ובטיעונים שהועלו על ידי המערערים. השופטת קבעה כי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת עקשנותו של המנוח בעת חתימתו על הצוואה. בהתבסס על הראיות – לרבות אופי מחלתו של המנוח ועדויות על השינויים ההתנהגותיים שעבר – קיבל השופט את הערעור, ביטל את הצוואה מאפריל 1984 והחזיר את הצוואה הקודמת מפברואר 1983. המשיב חויב לשלם למערערים הוצאות בסך 6,000 ₪.