עמ"נ 29478-10-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הערר בנימוק שהחלטת ועדת הערר לארנונה הייתה סבירה ובסמכותה. קביעת הוועדה כי רכושה של המערערת כלל שטחים משותפים וחניון בתשלום הייתה מסקנה עובדתית שבית המשפט אינו צריך להתערב בה. פרשנותו של צו הארנונה של עיריית חולון תומכת בהחלטת הוועדה, שכן היא אינה מחריגה שטחים משותפים מנכסים מסחריים כמו שטחי המשרדים של המערערת. הפטור המפורש של הצו לשטחים משותפים בבנייני מגורים מרמז על כך שהם חייבים במס בנכסים שאינם למגורים. טענות המערער בדבר רטרואקטיביות והבטחות מנהליות היו צריכות להיות מוגשות בעתירה מינהלית, מה שלא היה המקרה. יתר על כן, סיווגה על ידי הוועדה את חניית המערערת כחניון בתשלום היה סביר, שכן הוא שימש את המערערת באופן בלעדי ונכלל במדרגת מס גבוהה יותר מזו שהמערערת סברה כי עליה להימצא בה. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.