ת"א 51142-08-15

תקציר

התובעת, רווקה, קטינה, חרדית, נכנסה להריון ופנתה לרופא הנתבע לצורך מעקב. בתביעה נטען כי הרופא התרשל במעקב אחר הריונה של התובעת. הסוגיות העיקריות היו האם היה צריך לנהל את ההיריון אחרת והאם התנהלות הרופא מהווה רשלנות רפואית. בית המשפט מצא כי הרופא הכשיל את התובע במספר דרכים. ראשית, הוא לא ערך אנמנזה מספקת – מרכיב קריטי בגישה ההלכתית לרפואה – ולכן לא זיהה את צרכיה המיוחדים. גילה הצעיר, מעמדה הרווק והרקע החרדי שלה היו אמורים לשמש תמרורי אזהרה לסיכונים אפשריים ולהניע את הרופא לערב אנשי מקצוע אחרים בטיפול בה. תחת זאת, הוא הסתמך על אמה של התובעת, שליוותה אותה לביקורים, כ"עובדת סוציאלית מחליפה", דבר שגרם לאי הבנה משמעותית של צרכי המטופל. שנית, הרופא לא הפנה את התובעת לבדיקות חיוניות, ורשם בתיקה הרפואי כי הדבר נובע מ"סיבות דתיות". התובעת טענה כי לא הוסברה לה חשיבותן של בדיקות אלה, וחובתו של הרופא הייתה לוודא שהיא מבינה את ההשלכות של אי ביצוען. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת, והדגיש כי הזכות לאוטונומיה על הגוף כוללת מסירת מידע על סקרים שונים, אבחונים, היתרונות והמגבלות האפשריים שלהם. תירוצו של הרופא כי הדבר יאסוף זמן נדחה, ובית המשפט מצא כי היעדר תיעוד של הסברים אלה הוא בעייתי. בנוסף, בית המשפט מתח ביקורת על הרופא שלא דאג לכך שהתובעת תגיע לבדיקות חודשיות סדירות, בהתחשב בגילה הצעיר, ולא הזהיר אותה מפני חשיבות המעקב התכוף. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע הצליח להוכיח את טענת הרשלנות כלפי הרופא. בפסק הדין נקבע כי התנהלותו של הרופא חרגה מסטנדרט הטיפול הנדרש ומהווה רשלנות רפואית.