ת"פ 33642-06-22

תקציר

השופט קבע כי התביעה הציגה ראיות מספיקות לגבי כל האישומים המיוחסים לשני הנאשמים, למעט האישום של פריצה לרכב. הראיות הצביעו על קשר ממשי בין הנאשמים לבין העבירות שבוצעו. השופט הדגיש כי אמת המידה בשלב זה של ההליך אינה האם הראיות מספיקות להרשעה, אלא האם די בהן כדי להעביר את נטל ההוכחה אל הנאשמים. באשר לאישום של פריצה לרכב, קבע השופט כי אין די ראיות להוכחת העבירה כהגדרתה בסעיף 413ו לחוק העונשין. עם זאת, השופט קבע כי הנאשמים אינם יכולים לקבל באופן חלקי את הטענה כי אין אשמה משום שהאישומים קשורים זה בזה. עוד קבע השופט כי הנאשמים אינם יכולים לפטור עצמם מלהשיב לטענות העובדתיות שבכתב האישום, על אף שהראיות מצביעות על עבירה אחרת. לפיכך נדחתה בקשת הנאשמים לבטל את האישומים נגדם. השופט קבע את מועד הדיון בעניינו של הסנגור, והורה לנאשמים לדאוג לאישור רכז המחוז לכניסתו של נאשם 1 לישראל.