עת"מ 17409-12-12

תקציר

העתירה מערערת על חוקיותם של שני היתרי בנייה שניתנו לסלילת קטע כביש פרברי העובר בשכונת בית צפאפא בירושלים. ההיתרים ניתנו מכוח תכנית מתאר מקומית משנת 1990, שלטענת העותרים אינה תכנית מפורטת שתאפשר הוצאת היתרי בנייה לכביש. העותרים, 16 מתושבי השכונה והמינהל הקהילתי, טוענים כי ההיתרים ניתנו תוך הפרת זכותם לטעון וכי חלופת הביצוע שנבחרה אינה סבירה והייתה צריכה להיעשות באמצעות תכנית מפורטת. לטענתם, הפגיעה בכביש אינה מידתית ומוגזמת, וכי היה מקום לבחור בחלופות אחרות. המשיבים, עיריית ירושלים, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רשות הרישוי ומוריה - החברה לפיתוח ירושלים, טוענים כי התכנית שעל פיה ניתנו ההיתרים היא תכנית מפורטת, ועל כן ההיתרים ניתנו בסמכות. לדבריהם, התושבים היו שותפים מלאים להליכי הרישוי, והחלופה שנבחרה נבחרה באופן סביר לאחר בדיקה מעמיקה ומקיפה. בנוסף, הם טוענים כי העתירה נגועה בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד, ועל כן יש לדחותה בעילה זו בלבד. קיבלתי את עמדת המשיבים ודחיתי את העתירה. מצאתי כי התכנית שעל פיה הוצאו היתרי הבנייה היא תכנית מפורטת, ולכן ההיתרים ניתנו בסמכות. התוכנית, שראשיתה בשנת 1990, הייתה ידועה לתושבים, שאף הגישו לה התנגדויות. מדובר בתכנית היררכית המפנימה את תוואי הכביש, שנקבע בתוכניות ברמה גבוהה יותר, וטענת התושבים כי הוא נועד להיות כביש מקומי ורק לאחר מכן הפך לכביש פרברי נדחתה. היעדרם של נספחים שונים, כגון נספח בינוי או תסקיר השפעה על הסביבה, אינו שולל את המסקנה כי מדובר בתכנית מפורטת, במיוחד לאור הפסיקה בנושא. בכל מקרה, רשות הרישוי, יחד עם גורמים רלוונטיים נוספים, בחנו חלופות ביצוע שונות, והחלופה שנבחרה הייתה סבירה ומבוססת על שיקולים מקצועיים. זכות הטיעון של התושבים לא נפגעה, שכן הם היו שותפים מלאים להליכי הרישוי ודרישותיהם נדונו בהרחבה. בנוסף, מצאתי כי העתירה אכן נגועה בשיהוי משמעותי ביותר, הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית, וזהו נימוק נפרד לדחייתה. התושבים היו מודעים לכוונות התכנון והבנייה במשך שנים רבות, והדיונים שהתנהלו עמם לאורך השנים נגעו אך ורק לאופן ביצוע הכביש ולא לצורך בהכנת תכנית מפורטת. הנזק הכלכלי הנובע מהעיכוב בביצוע הפרויקט כבד מאוד, ומוביל אף הוא למסקנה כי יש לדחות את העתירה.