ע"א 41311-11-14

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי הפרסום המדובר אינו אמת ולכן לא ניתן לראות בו הבעת דעה. בית המשפט הסכים וקבע כי הפרסום מהווה לשון הרע שכן הוא מציג התרחשויות עובדתיות שהתבררו כלא נכונות. זאת ועוד, ההגנות הקבועות בסעיפים 15-13 לחוק איסור לשון הרע לא חלו במקרה זה. באופן ספציפי, בית המשפט מצא כי ההגנות לפי סעיף 14 (אמת בפרסום) וסעיף 15 (הגנות שונות) אינן תקפות. לעניין סעיף 14 קבע בית המשפט כי הפרסום לא הוכח כאמת על סמך העדויות שהוצגו. אשר לסעיף 15, בית המשפט בחן את סעיפי המשנה השונים אך הגיע למסקנה שאף אחד מהם אינו חל על נסיבות המקרה. הפרסום לא היה בגדר הבעת דעה בלבד, והמערערת לא נקטה אמצעים סבירים לאימות אמיתות הפרסום טרם פרסומו, כנדרש בחוק. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיית הפיצויים ופסק למשיב 30,000 ₪. חומרת הפגיעה, היקף ההגעה של הפרסום והתנהגות הצדדים נלקחו בחשבון כולם בקביעת סכום זה. בית המשפט בחר שלא להתערב בגובה הפיצוי, וקבע כי הוא מצוי בטווח סביר. לבסוף, חויב המערער בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪. הערעור נדחה, ויתרת כספי הערבות הייתה אמורה להיות מוחזרת למערערת. פסק דין זה ניתן ביום 11.6.15.