בש"פ 6524/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתיק של עבירות פליליות חמורות. המערער הואשם במספר עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, זיוף, התחזות וייבוא סם מסוכן – קוקאין – לישראל מארגנטינה. העובדות המובאות בכתב האישום מצביעות על מבצע מתוכנן היטב של זיוף דרכונים והתחזות. המערער ושותפו נסעו לארגנטינה, שם קיבלו כמות גדולה של קוקאין, אותו ניסו להבריח חזרה לישראל. חומרתן של עבירות אלה, לצד עברו הפלילי של המערער – הכולל הרשעות בעבירות סמים ואלימות – הביאו את בית המשפט המחוזי מרכז להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בערעור על החלטה זו נטען כי הערכאה הנמוכה יותר לא שקלה די הצורך את נסיבותיו האישיות של המערער, בהתייחסה לחוות דעת פסיכיאטרית משנת 2003 שאבחנה אצלו מצוקה נפשית בעקבות שירותו הצבאי. הצוות המשפטי של המערער ביקש להפנות לשירות המבחן חלופת מעצר. עם זאת, המשיב (המדינה) חלק על תוקפה של חוות דעת פסיכיאטרית זו, והדגיש כי היא מיושנת ואינה משקפת את מצבו הנפשי הנוכחי של המערער. כן הטילו ספק בקשר שבין בריאותו הנפשית של המערער לבין עבירות הסמים המתוחכמות שבוצעו. השופט, לאחר ששקל את הטענות ואת הפסיקה הרלוונטית, קיבל חלקית את הערעור. תוך הכרה בחזקת המסוכנות הכרוכה בעבירות סמים, ובפרט כאלה הכרוכות בכמויות גדולות, הכיר השופט בנסיבות הייחודיות והחריגות שהוצגו במקרה זה. השופט הדגיש את חומרת העבירות, שכללו סחר מתוחכם בסמים, ואת עברו הפלילי של המערער, ואישר את הסיכון הממשי שהוא מהווה לשלום הציבור. ניטור אלקטרוני או שחרור לפיקוח קרובי משפחה לא נחשבו לאפשרויות מתאימות. למרות הנטייה הכללית להימנע מלהורות על חלופות מעצר במקרים כאלה, קבע השופט כי מצבו הנפשי של המערער, כפי שעולה מחוות הדעת משנת 2003, מצדיק בדיקה נוספת. השופט הדגיש כי חריג זה אינו פותח פתח לחלופות שחרור, אלא מצדיק חקירה יסודית יותר של מצבו הנפשי של המערער והצורך הפוטנציאלי בטיפול מיוחד או במסגרת סגורה במהלך ההליך המשפטי. לשם כך הנחה השופט את שירות המבחן לערוך תסקיר, בשיתוף גורמי המקצוע הרלוונטיים, כדי לבחון את מצבו הנפשי של המערער, את הזדקקותו לטיפול נפשי ואת האפשרות להכניסו למוסד טיפולי נעול. דו"ח על ממצאים אלה יוגש לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום, אשר יקבע האם ניתן לשחרר את המערער למסגרת חלופית סגורה ובאילו תנאים ספציפיים. גישה זו מבקשת לאזן בין חומרת העבירות לבין שיקולי בריאותו הנפשית של המערער. פסק הדין, שניתן ב-8 בספטמבר 2009, מדגיש את חריגותה של ההחלטה, שאינה צפויה להוות תקדים למקרים דומים.