דב"ע נד/2 - 6

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם המשיב, שהיה נשוי למנוח אך חי בנפרד ממנו בשלוש השנים שקדמו לפטירתו, זכאי לקצבת שאירים מקרן הפנסיה של המערערת. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, פירש את הסעיף הרלוונטי בתקנות קרנות הפנסיה כפשוטו והגיע למסקנה כי מאחר שהמשיבה נישאה למנוח לאחר פרישתו והנישואין נמשכו למעלה משנתיים, היא זכאית לפנסיה. עם זאת, ערכאת הערעור חלקה על פרשנותו של בית משפט קמא. היא הודגשה כי תכליתן של קצבאות השאירים היא להבטיח את רווחתם הכלכלית של מי שהיו תלויים בגמלאי לפני מותו וכי פרשנותו המילולית של הסעיף, החלה רק על אשת גמלאי שנישאה לו לאחר פרישתו, תוביל למצב אבסורדי בו אלמנה תהיה זכאית לפנסיה ללא קשר למועד סיום הקשר. תחת זאת, אימצה ערכאת הערעור פרשנות התואמת את תכלית התקנות, לפיה המשיב החזיק משק בית משותף עם המנוח עד מותו כדי להיות זכאי לקצבת שארים. משכך, מאחר שלא הייתה מחלוקת כי המשיבה לא קיימה תנאי זה, קבע ערכאת הערעור כי היא אינה זכאית לקצבה.