ע"א 2258/92

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם הלוואה בין חברה שבבעלותה מלון נאות מדבר בבאר שבע לבין בנק, במסגרתו הלווה הבנק לחברה 190 מיליון שקל ישנים, צמודים למדד יוקר המחיה. הבנק גבה מהחברה ריביות החורגות מהשיעורים המרביים הקבועים בחוק הריבית. הריביות המופרזות היו תוצאה של שתי פרקטיקות של הבנק. ראשית, תקופת ההלוואה הוארכה ביומיים, מה שהעלה את מחיר ההלוואה ב -11%. שנית, הבנק חייב את חשבון העו"ש של החברה - שהיה לעתים קרובות בפיגור בהחזרי הלוואות - בסכום ההחזר החודשי, גם כאשר בחשבון הייתה יתרת חובה. מאחר שהריבית על יתרת החוב של חשבונות העו"ש לא הייתה מוגבלת בחוק, פרקטיקה זו הביאה לריביות גבוהות משמעותית עבור החברה. בית המשפט העליון פסק לטובת החברה, וקבע כי חיובי הריבית של הבנק אינם חוקיים. בפסק הדין הודגש כי הוראות חוק הריבית הן מוחלטות ולא ניתן לעקוף אותן בהסכמים. החוק נועד להגן על הפרט ולשמור על האינטרס הציבורי, ובמקרה של הלוואות צמודות הוא קובע ריבית מקסימלית. המדד הנוסף במקרה זה היה רק מכשיר להעלאת מחיר ההלוואה ולא שירת שום מטרה כלכלית. כמו כן, פרקטיקת הבנק לחייב את חשבון העו"ש התפרשה כאמצעי לגביית תשלום ולא כהלוואה בתנאי ריבית חופשית. לפיכך, פרקטיקות אלה היו בניגוד לחוק הריבית, והבנק חויב לשלם לחברה המערערת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. השופטת דורנר, השופט לוין והשופט בך הסכימו עם פסק הדין.