עב"ל 68014-05-22

תקציר

בית המשפט בחן את טענת המערער, שעניינה ביסוס תביעת נזקי עבודה המבוססת על מושג המיקרוטראומה עקב פעילותו החוזרת ונשנית ככבאי. כדי לבסס מיקרוטראומה יש להוכיח כי תנועות חוזרות זהות או דומות גרמו לפגיעה מצטברת, ובית המשפט ציין כי עבודה מאומצת לבדה אינה מוכיחה מיקרוטראומה. הוא הדגיש כי גם עבודה מגוונת יכולה להוות עילה למיקרוטראומה אם ניתן לבודד תנועה מסוימת החוזרת על עצמה לאורך זמן. המערער טען כי פעולת החזקת הצינור עונה על קריטריון זה, אך בית המשפט לא מצא ראיות עובדתיות מספיקות. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח שימוש מתמשך וממושך בצנרת, הדרוש לביסוס מיקרוטראומה. בנוסף, המערער לא הביא ראיות תיעודיות מספיקות לתמיכה בטענותיו, כגון דוחות עבודה המפרטים את תדירות ומשך תפקידיו בטיפול בצינורות. חרף טענותיו של המערער בדבר השתתפות תכופה באירועי שריפה, עדותו לא הייתה משכנעת. ערכאת הערעור לא ראתה עילה לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר סירב להכיר בטענת המערער מחוסר ראיות. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.