ע"א 3056/99

תקציר

המערער, שנולד עם שיתוק בשתי גפיו העליונות עקב פגיעה עצבית מלידת עכוז, ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעת הפיצויים שלו. הוא טען כי לידתו הייתה צריכה להיות ניתוח קיסרי, בהתחשב במצג עכוז כסיכון גבוה. בית המשפט המחוזי, בקבלו חוות דעת מומחים, לא מצא כל חריגה מהנורמות הרפואיות של אותה תקופה. הערעור התמקד בשאלה האם פרקטיקה רפואית מתקדמת בבית חולים צריכה לקבוע את חובת הזהירות, ולא פרקטיקות ישנות במקומות אחרים. בית המשפט העליון הדגיש סטנדרט אובייקטיבי לרשלנות, המאזן בין זהירות גבוהה למניעת נזק לבין הימנעות מעומס יתר על הרופאים, העלול להוביל ל"רפואה מתגוננת". בית המשפט קבע כי בתי חולים המאמצים פרקטיקות חדשות עדיין חייבים להתחשב בכל המידע המקצועי בהחלטותיהם, גם אם הסטנדרטים בבתי חולים אחרים שונים. היעדר מסמכים רפואיים ועדויות של צוות היולדות העביר את העומס לבית החולים. בית המשפט העליון מצא רשלנות בכך שבית החולים לא הסביר חריגה מאמות המידה שלו עצמו ולא ביצע ניתוח קיסרי למרות שהכיר בסיכונים של מצג עכוז. הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והתיק הוחזר לקביעת פיצוי, תוך חיוב בית החולים בהוצאות בסך 30 אלף שקל.