בג"צ 4597/14

תקציר

מפסק הדין עולה כי בית המשפט התייחס בעבר לכל הטענות שהועלו בעתירה, תוך שהוא מפנה לסעיף 119 המאפשר הריסת בתים בידי כוחות הביטחון כדי להרתיע מפני פעולות טרור. בית המשפט קבע באופן עקבי כי תקנה זו, על אף היותה מתירנית, מחייבת את המפקד הצבאי להפעיל שיקול דעת סביר ולפעול במידתיות. בהסתמך על מקרים קודמים, הדגיש בית המשפט את הצורך לאזן בין חומרת המעשים המיוחסים לחשודים, מעורבות של תושבים אחרים, הפרדת מקום מגוריו של החשוד, פגיעה אפשרית בחפים מפשע והצורך בהריסה. קריטריונים אלה, אף שאינם ממצים, מנחים את החלטות הצבא במטרה להרתיע ולא להעניש. השפעתה של התקנה על זכויות האדם, כמו על זכויות הקניין והכבוד, מחייבת תחולה מידתית, במיוחד בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט הדגיש כי התכלית ההרתעתית מאפשרת הפעלת סמכות גם בהיעדר הרשעה פלילית, המבוססת על ראיות מנהליות. במקרה הספציפי הזה חודשה האכיפה ביהודה ושומרון בעקבות הסלמה בפעילות הטרור. בית המשפט לא מצא מניעים זרים מאחורי החלטת המשיב ותמך בצורך בהרתעה באמצעות הריסת בתים בהתבסס על הערכות ביטחוניות עדכניות. טיעוני העותרים לדחייה עד להרשעה משפטית וחששות בדבר בעלות על נכסים נדחו בפסיקה הקיימת, הרואה בזיקה למטרד די בצווי הריסה. בית המשפט הכיר בגישה המידתית של הריסת חלק מהמבנה בלבד והפציר במשיבה לשקול הערכות הנדסיות לתקינות המבנים. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ונקבע כי אין צורך לעצור את הליך ההריסה, עם מנדט לכבד לוחות זמנים פרוצדורליים והערכות הנדסיות.