ת"א 45600-04-22

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה בשנת 2019, תבע את הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבע ערער בתחילה על האחריות אך מאוחר יותר קיבל אותה, והשאיר את סוגיית הפיצויים להכרעת בית המשפט. הנושאים המרכזיים היו נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, והפיצויים המגיעים לו בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עזרה מאחרים, כאב וסבל והוצאות רפואיות. בית המשפט קיבל את תביעתו של התובע וקבע כי הוא זכאי לפיצוי בסך 342,477 ₪ לפני ניכויים. נכותו הרפואית הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור של 14.5%, והנכות התפקודית בשיעור זהה, למרות הכנסתו היציבה לאחר התאונה. בגין אובדן שכר בעבר פסק בית המשפט 12,000 ₪, ובגין אובדן השתכרות עתידי 280,000 ₪, בהתבסס על שכר עתידי של 11,700 ₪ לחודש. עזרה מהזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל פוצו ב-18,000 ש"ח, 2,000 ש"ח ו-30,477 ש"ח, בהתאמה. ניכויים בגין סכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי הותירו את התובע עם 228,860 ₪. כמו כן חויב הנתבע בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 37,310 ₪. פסק הדין, לרבות זכות הערעור, היה אמור להימסר לשני הצדדים.