בד"מ 176/07

תקציר

המתלונן האשים את הנאשם, עו"ד במקצועו, בכך שלא פרע שיק עבור ציוד מחשב שנרכש מעסק המתלונן, ולכאורה החזיר אותו ללא תשלום לאחר שהבנק לא היה מחויב לפרוע אותו בשל צו ביטול מהנאשם. הנתבע טען כי הציוד לא היה כמובטח וסירב לפרוע את הצ'ק. השאלה העקרונית הייתה האם אי פירעון חוב פרטי על ידי עורך דין, שאינו קשור לעבודתו, מהווה מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. בית המשפט הגיע למסקנה כי כוונת המחוקק בקביעת עבירות הקשורות לכבודו של מקצוע עריכת הדין הייתה למנוע פגיעה בשמו הטוב ולשמור על אמון הציבור. הם מצאו כי השיק הוחזר אך ורק בשל צו הביטול וכי הנתבע התכוון לפרוע אותו. הנאשם גם שילם את החוב, בצירוף הוצאות נוספות, למרות טענותיו נגד המתלוננת. בית המשפט, תוך יישום העקרונות שנקבעו במקרים קודמים, זיכה את הנאשם מכל אשמה, והדגיש כי אי הפירעון לא היה קשור לעבודתו כעורך דין וכי היו לו טענות אמיתיות כלפי המתלונן. הרוב גם מתחו ביקורת על התנהלותו של הנאשם, וסברו כי על עורכי הדין לנקוט משנה זהירות. עם זאת, עו"ד רוני גולן הביע דעה חולקת בנקודה זו, וקבע כי אין לשלול מעורכי דין את הזכות להשתמש באמצעים משפטיים אם יש להם טענה לגיטימית. בגזר הדין הודגש כי יש לבחון את העובדות של כל מקרה לפני שמרשיעים אדם בעבירת משמעת ולזכות את הנאשם פה אחד.