ע"פ 5/82

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על סירובה של השופטת ו' אוסטרובסקי-כהן לפסול עצמה ממשפט מתנהל למרות שהשתמשה בביטוי "מסוג זה" על המערער בשיחה פרטית עם הסנגור. המערער טען כי הערה זו מצביעה על הטיה. עם זאת, בית המשפט קבע כי פסילת שופט תלויה בהוכחה אובייקטיבית של משוא פנים ולא בתפיסה סובייקטיבית של המערער. הוא הדגיש כי בעוד שפגישות פרטיות בין שופט לעורך דינו של צד אחד יכולות ליצור הנחות של חוסר שוויון או הטיה, אין ראיות משמעותיות המצביעות על כך שהערתו של השופט השפיעה על יכולתה לנהל משפט הוגן. בית המשפט הדגיש כי הצדק חייב להיות גלוי בעיני המתבונן הסביר, ולא רק בעיני הצדדים המעורבים. למרות שהכיר ברגישותו המובנת של המערער, לא מצא בית המשפט כל בסיס בסגנונו או בהתנהגותו של השופט במהלך ההליכים, לרבות קשרי ידידות עם עורכי דין, שיש בהם כדי לאיים על משוא פנים. הטענות הנוספות של ההגנה בדבר עוינות לכאורה לא הספיקו כדי להוכיח משוא פנים, כאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי אין ראיות ממשיות המצריכות העברה לשופט אחר, ובכך אישר את יכולתו של השופט להמשיך במשפט ודחה את הערעור.