ע"פ 1422/10

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לקבל את ערעורו של המערער על הרשעתו. עיקר עניינו של הערעור היה טענת האליבי של המערער, שהמשטרה לא חקרה כראוי. למרות טענתו כי שהה בבנק בעת ביצוע העבירה, המשטרה לא תפסה את צילומי האבטחה של הבנק ולא גבתה עדויות מספקות מעובדי הבנק. בית המשפט מצא כי מחדל זה מעורר ספק סביר, שכן קיימות סתירות בין דברי השוטרים לבין עובדי הבנק. בנוסף, נמצאו סתירות בין תיאוריו הראשוניים של מבצע הפיגוע שנמסרו על ידי המתלונן וקצין משטרה, לבין הופעתו בפועל של המערער בעת מעצרו. תיאורים אלה נבדלו זה מזה מבחינת גוון עורו של העבריין, מבנה גופו, לבושו הדתי ולבושו. בית המשפט הכיר בכך שבעוד המתלונן ושוטר זיהו את המערער באופן ספונטני, משקלן של ראיות זיהוי אלה היה מוגבל. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין די ראיות להוכחת אשמתו של המערער מעבר לספק סביר, ועל כן יש לזכות אותו.