בר"ע 11387-07-22

תקציר

במקרה הנבחן דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המבוטח, ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ההחלטה התבססה על היעדר עילת תביעה אישית כנגד כספים נוספים, כמתחייב מסעיף 4(א)(1) לחוק התובענות הייצוגיות. בית המשפט הדגיש כי נדרשת עילה אישית לצורך הגשת תובענה ייצוגית, תוך שהוא דוחה את פרשנותו המרחיבה של בית המשפט המחוזי. בית המשפט גם דחה את ההשוואות לחוק הקנדי, המאפשר תביעות ייצוגיות על סמך שאלות נפוצות בלבד. בנוסף, היעדר עילה אישית במועד ההגשה והיעדר בקשה להוספת תובעים החלישו עוד יותר את התביעה נגד הכספים הנוספים. באשר לתביעות צרכניות, המקרה נגע ב"יריבות צולבת" והדגיש כי תביעות דורשות בדיקה פרטנית אלא אם הוגשו על ידי רשות או ארגון ציבורי. ההחלטה לא הוחלה רטרואקטיבית בשל המורכבות והעלות של איתור העמיתים הנפגעים, במיוחד כאשר מדובר בקרנות ותיקות בהן לא הייתה הפרדה בין קרנות העמיתים לכספי החברה. בית המשפט פסק לטובת הכספים הנוספים, סיים את התביעה נגדם, וחייב את המבוטחים לשאת בהוצאות משפט. התיק הוחזר לבית הדין האזורי להמשך הליכים נגד מבטחים, תוך הדגשה כי למרות הערעור שנדחה, נותר להתמקד בחידוד ההגדרה הקבוצתית לאלה שנפגעו על ידי מבטחים.