ב"ל 34243-02-22

תקציר

התובע, בנו של בעלי קפה הלפרין, ערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי כי הוא עצמאי ולא עובד בית הקפה, ולכן אינו זכאי לדמי אבטלה. בית הדין בחן את מערכת היחסים בין התובע לעסק על פי מבחנים ליחסי עבודה, בהתחשב בהקשר המשפחתי. בתלושי השכר של התובע ניכרו הבדלים בהכנסותיו, והוא ואביו מסרו הצהרות לא עקביות לגבי שעות העבודה והשכר. תפקידו של התובע בעסק היה של מקבל החלטות ומוציא לפועל, והוא ניהל את העסק כבעלים, ניהל את כספיו ונטל על עצמו אחריות מלאה. הוא גם סייע בעסק גם כשהיה בחל"ת. בית המשפט מצא כי מטרת מעורבותו של התובע בעסק המשפחתי הייתה להבטיח את רווחתה הכלכלית והמשפחתית של המשפחה כולה, ועבודתו מהווה הרחבה למטרה זו. התובעת לא הצליחה להוכיח קיומם של יחסי עבודה, ובית הדין קיבל את החלטת המכון ודחה את התביעה. ההחלטה התקבלה על בסיס אמות מידה ראייתיות מחמירות, ואופיו החברתי של ההליך הביא את בית המשפט שלא לפסוק הוצאות.