ע 2003/05

תקציר

נגד המערער, מוחמד אבו סריס, הוגש כתב אישום בגין מעורבותו במזימת פיגוע התאבדות. כתב האישום מייחס לו ניסיון להריגה בכוונה. התיק נגדו התבסס בעיקר על הודאותיו שלו, שאותן מסר מרצונו החופשי. הוא נשפט בבית המשפט הצבאי בשומרון והורשע פה אחד על ידי השופטים בעבירה של ניסיון להריגה בכוונה תחילה כשותף. הוא נידון ל-27 שנות מאסר. אבו סאריס ערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין. הטענות העיקריות שהעלה בא כוח המערער היו כי לבית משפט קמא לא היו די ראיות להוכחת האישומים נגד מרשו, וכי לא היה מקום להסתמך על ההודאות שכן הן לא נתמכו בראיות נוספות. יתר על כן, גם אם ביצע המערער את המעשים המיוחסים לו, לא הוכחה היסוד הנפשי הנדרש לעבירה. באשר לעונש טענה ההגנה כי היה מקום לתת עונש קל בהרבה, במיוחד בהשוואה לעונש שנגזר על שותפו של המערער, עאמר עבדו, שקיבל שבע שנות מאסר בלבד. בית המשפט דחה את הערעור על ההרשעה, אך הסתייג מסיווג אחריותו של המערער, שמצא כי היא של מסייע, ולא של שותף כפי שהחליט בית משפט קמא. ההודאות שמסר המערער נמצאו וולונטריות ואמינות, ולא נדרשו ראיות נוספות כדי לתמוך בהן. עוד מצא בית המשפט כי היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה מתקיים, שכן המערער ידע את התוצאות הטבעיות של מעשיו. אשר לגזר הדין, קבע בית המשפט כי לו היה המערער נמצא אשם בעבירה כשותף לדבר עבירה, היה ראוי להטיל עליו מאסר עולם. מאחר שנמצא כי הוא רק מקל בעונש, קבע בית המשפט כי עונש של 22 שנות מאסר אינו חמור יתר על המידה, ולכן גם הערעור על גזר הדין נדחה. השופט אל"מ א' וולף והשופטת אל"מ א' מינה הסכימו עם ההחלטה.