ע"א 60/53

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור שניתן על פסק דין קודם לטובת המשיבים. הערעור ביקש לפנות את המשיבים מדירה ששכרו מהמערערים, בטענה כי המשיבים הפרו תנאי בחוזה השכירות שלהם שאסר עליהם להעביר את השימוש בנכס המושכר ללא הסכמת המשכיר. המונח המדובר קבע כי: "השוכר מתחייב... לא למסור את השימוש בנכס המושכר... לאחר ללא הסכמתו מראש ובכתב של המשכיר". דעת הרוב של בית המשפט, בראשות הנשיא אולשן, קבעה כי אין במונח המדובר כדי לאסור על המשיבים הסדר בו עברו הבן ומשפחתו לגור בדירה יחד עם האם, שהמשיכה להחזיק בזכויות שימוש חלקיות. בית המשפט פירש את המונח באופן מצמצם, בקובעו כי יש להחזיק נגדם את לשון המשכיר, וכל אי בהירות צריכה להיפתר לטובת השוכר. יתר על כן, בית המשפט קבע כי המונח מתייחס באופן ספציפי להעברת חזקה בלעדית, ואינו מכסה מצבי שימוש משותף כמו במקרה הנוכחי. השופט זוסמן, בחוות דעת חולקת, סבר כי משפחת הבן אכן תפסה חזקה חלקית בדירה, ועל כן האם המשיבה הפרה את תנאי השכירות. עם זאת, גם זוסמן הסכים כי יש לפרש את המונח בצמצום, ולהחיל אותו רק במקרים בהם השוכר ויתר לחלוטין על החזקה בנכס המושכר.