רע"פ 10190/05

תקציר

המבקש הורשע בנהיגה בשכרות על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו לאחר שנתפס בגין נהיגה לא יציבה והצגת סימני שכרות, כגון ריח אלכוהול ודיבור לא ברור. בדיקת דם אישרה כי רמת האלכוהול בדמו חרגה מהמותר בחוק. בעקבות זאת נגזר עליו עונש הכולל קנס של 2,500 שקלים, שנתיים פסילת נהיגה ושלושה חודשי מאסר על תנאי. ערעורו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחה, מה שהוביל לבקשת ערעור נוספת. המבקש טען כי בדיקת הדם לא שיקפה במדויק את רמת האלכוהול בדמו בזמן הנהיגה; עם זאת, טענה זו נדחתה. החזקה הקבועה בתקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה קובעת כי אדם הוא שיכור אם בדיקת מעבדה מגלה ריכוז אלכוהול שלא כדין, גם אם עשויים להיות שינויים בשיעורי הספיגה. המבקש לא הביא ראיות סותרות, ואינדיקטורים נוספים, כגון התנהגותו והודאתו העצמית בשתייה, תמכו בהרשעה. בפסק הדין הודגש כי הממצאים נתמכים היטב בראיות ואינם מצדיקים התערבות. השופט היושב בדין ציין את קלות העונש, בהתחשב בחומרת העבירה, המהווה סיכון משמעותי לשלום הציבור. בסופו של דבר, הבקשה לערעור נוסף נדחתה, דבר המחזק את חומרת מעשיו של המבקש.