עפמ"ק 5911-09-18

תקציר

הערעור על פסק דין שמצא אדם אשם בשימוש במקרקעין בניגוד לתוכנית לפי סעיף 204(א) וסעיף 208 לחוק, התקבל. דעת הרוב של בית המשפט בתיק קודם, הידוע כפרשת כרמל, רמזה כי על המערערת מוטלת החובה להציג ראיות בדבר ייעודה התכנוני של הקרקע. מאחר שהמערער לא הציג את התכנית הרלוונטית, הגיע בית המשפט למסקנה כי יסודות העבירה הוכחו. עם זאת, השופט במקרה זה לא הסכים עם עמדת בית משפט קמא כי תכנית בניין עיר היא מסמך סטטוטורי שאינו צריך להיות מוגש כראיה על ידי המאשימה. השופט טען כי תוכניות דורשות ידע ומיומנות בהבנה, וכי לעתים קרובות הן אינן נגישות בקלות. לכן, היה צורך להגיש אותם כראיות. בנוסף, יכולתו הכלכלית של הנאשם לא הייתה השיקול היחיד בקביעת העונש, ויש להביא בחשבון גם את הערך החברתי שנפגע מהעבירה, את נסיבות ביצועה ואת מדיניות הענישה הרווחת. בהתאם לכך, זוכה המערער מהעבירה של שימוש בקרקע בניגוד לתכנית, והעונש שהוטל שונה לקנס מופחת של 30,000 ₪ או 80 ימי מאסר. יתר רכיבי העונש נשמרו, והקנס היה אמור להיות משולם ב-60 תשלומים חודשיים.