עמ"מ 8/57

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת המועצה המשפטית לבטל תעודת רישום לעורך דין, בעקבות הצהרה כוזבת של עורך הדין המדובר. הדברים המדוברים נאמרו במסגרת בקשת הרישום של עורך הדין, בה הצהיר כי לא הורשע בעבירות פליליות כלשהן שיש בהן קלון, כשלמעשה הורשע על ידי בית משפט צבאי בכמה עבירות כאלה. פסק הדין נסוב סביב פרשנות החוקים והתקנות הרלוונטיים, ובפרט באשר למשמעות המונח "בית משפט" בהקשר להרשעת עורך הדין. השאלה המרכזית הייתה האם המונח "בית משפט" בתקנות הרלוונטיות כולל בתי משפט צבאיים, ולפיכך, האם הצהרתו של המערער הייתה שקרית. ממלא מקום הנשיא, השופט חשין, קבע כי המונח "בית משפט" אכן מקיף בתי משפט צבאיים וכי הצהרתו של המערער שקרית מבחינה אובייקטיבית, שכן הוא הורשע בבית משפט צבאי. השופט חשין הוסיף וטען כי על המועצה המשפטית לקבוע אם הרישום הושג על סמך ההצהרה הכוזבת, ואם המועצה הייתה יודעת את האמת, ייתכן שהייתה מחליטה שלא לרשום את המערער. השופט זילברג, בדעה חולקת, הסכים כי המונח "בית משפט" כולל בתי משפט צבאיים, וכי האמירה שקרית, אך חלק על כך שהשקר לא היה מכוון. לדברי השופט זילברג, אמירתו של המערער אינה יכולה להיחשב כבלתי מכוונת או כתוצאה מבורות, שכן ההבחנה בין "בית משפט" ל"בית דין" ברורה. השופט לנדוי הסכים עם יתר השופטים כי המונח "בית משפט" חל על בתי משפט צבאיים, וכי האמירה שקרית ללא קשר לכוונת המערער. עם זאת, השופט לנדוי טען כי יש לכבד את החלטת המועצה המשפטית, שכן היא כבר שקלה את השלכות הרשעתו של המערער וביטלה את הרישום על סמך ההודעה הכוזבת. בסופו של דבר, הערעור התקבל בדעת רוב, והתיק הוחזר לדיון נוסף במועצה המשפטית, לאור הנחיות פסק הדין.