ע"ע 1155/00

תקציר

בערעור על הטלת חובת ערבות על אלמנה רומנייה, ערערה הרשות על החלטת בית המשפט האזורי בנצרת שקבעה ערבות בסך 2,000 שקלים להבטחת הוצאות פוטנציאליות אם תביעתה תידחה. האלמנה, שבעלה המנוח הועסק כעובד זר בישראל, תבעה בתביעתה הראשונית שכר שלא שולם ופיצויים אחרים הקשורים לעבודה. המשיבים טענו כי כל החובות הוסדרו והטילו ספק בתוקפה של התביעה בשל תקופת ההתיישנות. עוד ביקשו ערבות, תוך ציון מעמדה הזר של המערערת וערכה הגבוה של התביעה. בא כוחה של המערערת טען מנגד כי דרישה כזו תפגע בחתירתה לפיצוי משפטי בהתחשב במצבה הכלכלי והפעיל את אמנת האג, המונעת תביעת ערבות המבוססת אך ורק על תושבות זרה לאזרחי מדינות החתומות עליה כמו רומניה. בית המשפט העליון בחן תקדימים, תוך הדגשת האיזון בין זכויות עובדים זרים לבין צדק מעבידים. בהקבלה לפסיקות קודמות, ציין בית המשפט כי יש לשמור את דרישות הערבות הללו למקרים של תביעות חסרות בסיס או סיכונים כספיים משמעותיים למעסיק, ולא רק לאזרחות זרה. בית המשפט גם שב ואישר כי תקנה 29 לאמנת האג מבטיחה יחס שווה לתובעים זרים ממדינות חברות, ומאפשרת הטלת ערבות רק בנסיבות החלות גם על תושבי ישראל. משנוכח העובדה שלא הוצגה הצדקה משכנעת לשחרור בערבות והדגיש את זכאותה של האלמנה להטבות מהמוסד לביטוח לאומי, החליט בית המשפט לבטל את חובת הערבות, תוך שהוא דוחק בהליכי משפט מזורזים תוך הודעה ליועץ המשפטי לממשלה. פסק הדין הסופי הורה על המשך ההגינות וההכרה בזכויות האלמנה במערכת המשפט, וקבע תקדים פרוצדורלי למקרים דומים.