ת"א 35682-10-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי הנוגע לזכות השימוש בחצר משותפת בין הבעלים המשותפים של בניין. הנתבעים טענו כי יש להם זכות בלעדית להשתמש בחצר, ואילו התובעים, שהם גם בעלים משותפים, טענו אחרת. השופט החל בביקור באתר ובשרטוט מתווה הנכס. הם העבירו את נטל ההוכחה לנתבעים, שכן החצר שבמחלוקת הייתה בבעלותם המשותפת ובלעדית על ידם. הנתבעים הציגו ארבעה טיעונים לשימושם הבלעדי: זכות מוקנית כדין באמצעות לשכת הסדר המקרקעין, הסכם בעל פה או מכללא בין הבעלים המשותפים, זכותו של שותף במקרקעין לעשות שימוש סביר במקרקעין וחוסר תום הלב של התובעים בהגשת התביעה. עם זאת, השופט דחה את הטענה הראשונה וקבע כי הגשת תזכיר תביעה ללשכה להסדרת מקרקעין אינה מהווה הוכחת זכויות בקרקע. לאחר מכן הם דנו יחד בטיעונים השני והשלישי, תוך התמקדות בחוק חלוקת הנכסים. על פי חוק המקרקעין, בהיעדר הסכם, כל בעלים משותף יכול לעשות שימוש סביר בקרקע המשותפת כל עוד אין בכך כדי למנוע מבעלים משותפים אחרים לעשות זאת. השופט הדגיש כי הסכם שיתוף אינו משנה את זכויות הבעלות אלא רק מסדיר את החזקה והשימוש. הם הגיעו למסקנה כי אין כל ראיה להסכם המאפשר שימוש בלעדי של הנתבעים וכי השימוש הנוכחי היה סביר ולא פגע באופן בלתי סביר בתובעים. בנוסף, קבעה השופטת כי התנהלות התובעים בהגשת התביעה והשימוש הקודם שלהם בחצר מהווים חוסר תום לב. לפיכך פסק השופט לטובת הנתבעים, והתיר להם להמשיך ולעשות שימוש בחצר שבמחלוקת. החלטה זו לא שינתה את רישומי הבעלות הרשמיים על הנכסים ולא מנעה מהתובעים גישה לנכסיהם. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך של 30,000 ₪.