ע"א 3341/09

תקציר

הערעור והערעור שכנגד מתייחסים לפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים לטובת י.ק.מ קטיף ירקות מהדרין בע"מ ועומר דוד יוסף, אשר הורה להחזיר את עניינם לוועדת הזכאות לצורך חישוב מחדש של פיצוייהם בהתאם לשווי הכספי של העסקים שבבעלותם. המערערים היו בעלי קרקע וניהלו שני עסקים באזור גוש קטיף שפונו במסגרת תכנית ההתנתקות. העסק הראשון גידל ושיווק ירקות, ואילו השני מכר ושיווק חממות. לאחר שנחתם הסכם שותפות והוקמה חברה נוספת, סירבה הוועדה לפסוק למערערים פיצוי כלשהו בגין עסקיהם, שכן מצאה כי לא היו פעילים למעלה משנה לפני הפינוי. בית משפט השלום בירושלים קיבל חלקית את ערעורם, קבע כי קיימת המשכיות עסקית בין שני העסקים לבין החברה החדשה, והורה על קבלת פיצוי חלקי. עם זאת, בית המשפט קיבל גם את טענת הוועדה כי בשל אי התאמות בין העתקי הסכם פירוק השיתוף, לא הוכיחו המערערים די הצורך כי רכשו את חלקו של שותפם לשעבר, ולפיכך אינם זכאים לפיצוי מלא. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. סוגיות המחלוקת העיקריות היו האם קיימת המשכיות עסקית בין עסקי המערערת לפני ואחרי התאגדות החברה, זכאותה של המערערת לפיצוי מלא בגין עסקי הירקות, והאם ניתן להפיק את רווחי עסקי החממה לצורך חישוב הפיצוי. שופט בית המשפט העליון פסק לטובת המערערים בכל שלושת הסעיפים. בפסק הדין נקבע כי עסקי הירקות התמזגו לתוך החברה, ולכן היו רשאים המערערים לבחור בין מסלולי תגמול שונים. באשר לזכאות לפיצוי מלא בגין עסקי הירקות, קבע השופט כי הוועדה אינה יכולה להכיר בו זמנית בהסכם פירוק השותפות ולהתעלם ממנו. לבסוף, קבע השופט כי ניתן לחשב את רווחי עסקי החממה על סמך חישוב מאומת של רואה חשבון, למרות שהם מדווחים יחד עם עסקי הירקות. לפיכך התקבל הערעור והערעור שכנגד נדחה. התיק הוחזר לוועדה לצורך חישוב מחדש של פיצויי המערערים, והוועדה חויבה לשאת בהוצאות המערערים בסך 10,000 ₪.