תמ"ש 41802-08-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בעתירה שהגישו שתי נשים נשואות, המבקשת 1 והמבקשת 2, להכיר בהן כדין כאמהות לשלושה קטינים: מ', א' ונ'. הנשים מנהלות משק בית משותף מאז 2010 והביאו לעולם את הילדים באמצעות דגימות זרע מאותו תורם. המבקשת 2 ילדה את מ' ביוני 2012, המבקשת 1 ילדה את א' בדצמבר 2013 והמבקשת 2 ילדה את נ' ביולי 2019. התובעים הגישו את התביעה באוגוסט 2019 בבקשה למתן תוקף הורות למתן תוקף חוקי לאימהותם מיום לידתם של שלושת הילדים. המשיב, שביקש תחילה תסקיר רווחה בטרם מתן פסק דין, הסכים למתן צו הורות לנ' שכן הבקשה הוגשה בתוך 90 יום מיום לידתה, אך ביקש כי הצו למ' וא' – שלידתם התרחשה מחוץ לחלון הזמן של 90 יום – יהיה תקף ממועד הוצאתו. עם זאת, בית המשפט לא ראה סיבה להבחין בין הקטינים והורה על צו הורות לכל השלושה, בתוקף מתאריכי לידתם. בהגיעו להחלטה זו, שקל בית המשפט את התשתית העובדתית המוצקה שהציגו המבקשים, לרבות נישואיהם כידועים בציבור, מאמצים משותפים להרות וגידול הילדים וטובת הילדים. היא גם לקחה בחשבון את השינוי בנוף המשפטי ביחס להורות חד-מינית, ולכן אין זה סביר להעניש את המבקשים על כך שלא הגישו בקשה קודם לכן. בית המשפט הדגיש כי מועד הבקשה אינו צריך להיות הגורם המכריע היחיד ויש לשקול צווים רטרואקטיביים לטובת הקטינים, במיוחד כאשר קיימת כוונה משותפת מוצקה לגדלם יחד. כמו כן, עמד בית המשפט על אופיים ההצהרתי של צווי ההורות ועל הצורך לצמצם את פער הזמנים בין הלידה לבין ההכרה המשפטית בהורות, שיש לה השלכות משמעותיות על זכויות וחובות. בסופו של דבר, פסק הדין הכיר במבקשת 1 כאם האחרת של מ' ובמבקשת 2 כאם האחרת של א', כאשר הצווים תקפים מתאריכי הלידה של הילדים, וקבעו את זכויותיהם וחובותיהם החוקיות בהתאם. המבקשים הונחו להגיש פסק דין רשמי לחתימת בית המשפט, והתיק נסגר.