ת"ק 2220-03-24

תקציר

ניצולת שואה מבוגרת, התובעת, תבעה את העירייה המקומית שלה לאחר שנפצעה מנפילה שנגרמה מאריח מדרכה לא אחיד ליד ביתה. השופטת מצאה את עדותה כנה ואמינה, וציינה את הקושי שלה לנווט בהליך המשפטי ללא ייצוג משפטי. השופטת בחנה את הצילומים שהציגו שני הצדדים – אלה שהוצגו על ידי התובע תיארו במדויק את המפגע, ואילו תמונתו של הנתבע לא הייתה ברורה. עדויות שני הצדדים חיזקו את סברו של השופט כי העירייה לא נקטה זהירות סבירה בתחזוקת המדרכות וכי המפגע נותר ללא טיפול במשך שנים. לפיכך, פסק השופט לטובת התובע, וקבע כי רשלנות העירייה גרמה לתאונה. עם זאת, גם התובעת נמצאה אשמה חלקית בכך שלא נקטה משנה זהירות מספקת, ולכן אשמתה התורמת נקבעה על 25%. השופטת פסקה לתובעת 10,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני ו-2,000 ₪ בגין הוצאות, שהסתכמו בסך כולל של 12,000 ₪ לאחר ניכויים בגין אשמתה התורמת. העירייה חויבה לשלם סכום זה, בצירוף אגרת בית משפט בסך 350 שקל והוצאות בסך 500 שקל, בסך 9,850 שקל בתוך 30 יום. השופט גם העניק לשני הצדדים את הזכות להגיש ערעורים לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.