ע"א 705/78

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת רשלנות רפואית בה היו מעורבים המערערים, ד"ר רמון וד"ר לב, שהיו אחראים על הליך שיניים בהרדמה מלאה באירית, צעירה בריאה בת 20. ההליך הוביל לדום לב, שגרם לנזק מוחי חמור ובלתי הפיך עקב מחסור בחמצן, והותיר את עירית מחוסרת הכרה ללא הגבלת זמן. פסק דינו הראשוני של בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את הרופאים באחריות לנזקים, עליהם ערערו המערערים הן בעילות החבות והן בגובה הפיצוי. במהלך הערעור לא נדון הפיצוי; במקום זאת, המוקד היה האחריות שלהם. בית המשפט התמקד בשאלה האם התרחשה רשלנות, והדגיש מספר נקודות מכריעות. ד"ר לב לא הצליח לעקוב אחר קצב הלב של עירית באופן רציף, והבחין בדום לב רק לאחר שהבחין בשינוי צבע (ציאנוזה) בשפתיים וברירית של עירית, מה שמעיד על עיכוב משמעותי בתגובה. כישלון זה בניטור ובאבחון בזמן עלול להאריך את תקופת המחסור בחמצן, ולהגדיל את הסיכון לנזק מוחי. בית המשפט הדגיש כי החייאה מיידית ומספקת הייתה יכולה למנוע את היקף הנזק, אך ההיערכות לא הייתה מספקת בשל היעדר כוח אדם מיומן כראוי למענה חירום. ד"ר רמון הורשע גם בכך שלא שקל את תגובתה המוגברת של עירית לבלוטת יותרת הכליה בשל חששה הנוירוטי, שייתכן שהוחמר על ידי תרופות ההרדמה שניתנו. החלטתו לשנות את מיקומה במהלך הניתוח תרמה עוד יותר לתקלה. פסק הדין נחתם בכך שבית המשפט אישר את ההחלטה המקורית, וציין כי מחדליהם של שני הרופאים תרמו באופן משמעותי לתוצאה הטרגית. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות הערעור של המשיבים, דבר המחזק את אחריות הרופאים לרשלנות.