תלה"מ 15288-06-17

תקציר

המחלוקת המרכזית במקרה זה נסובה סביב הבעלות על דירה, כאשר התובעת טוענת כי היא הבעלים החוקיים, בין אם במתנה מהנתבע ובין אם מתוך כוונה ספציפית לחלוק בדירה. עם זאת, הראיות שהוצגו אינן תומכות בטענות התובע. הדירה נרשמה על שם הנתבע ומעולם לא הועברה לתובע, והתובע לא הביא כל ראיה משכנעת למתנה או כוונה משותפת. כוונת הנתבע לתת את הדירה במתנה לא הוכחה, שכן רישום הזכויות בדירה על שם הנתבע והיעדר כל הסכם או תיעוד בכתב תומכים בעמדת הנתבע. בנוסף, הנסיבות אינן מצביעות על כוונה ספציפית לחלוק את הדירה; היא נרכשה על ידי הנתבע לפני הנישואין מכספו, והנישואין נמשכו זמן קצר יחסית. התובע גם לא הביא ראיות להשקעה כספית כלשהי בדירה או מצגים כלשהם של הנתבע בנוגע לבעלות משותפת. עדויות העדים שהובאו בבית המשפט לא תרמו באופן משמעותי להחלטה, שכן ידיעתם על העובדות הרלוונטיות הייתה מוגבלת. בהתבסס על הערכה זו של חומר הראיות, פסק השופט לטובת הנתבע, ודחה את תביעת התובעת לבעלות ואת הבקשות הנלוות. עוד צוין בפסק הדין כי מצבו הכלכלי של התובע מהווה שיקול באי פסיקת הוצאות משפט, וכל צד יישא בהוצאותיו.