ה"פ 57/03

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על תמחור קרקע לתוכנית הרחבה במושב כרם מהר"ל. מינהל מקרקעי ישראל התכוון להעלות את מחירי הקרקעות, אך חלק מהתושבים שרצו להרחיב את בתיהם על הקרקע המדוברת הסתמכו על התמחור הנוכחי והחלו בתהליך ההרחבה. עם זאת, במינהל מקרקעי ישראל העלו את המחירים בהתאם לכוונתם. זה הוביל לשתי קבוצות של תושבים: אלה שהתחילו את התהליך לפני עליית המחירים ואלה שלא. הקבוצה השנייה תבעה את מנהל מקרקעי ישראל על אפליה, ודרשה לשלם את המחיר הקודם. בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי הסתמכותם של התובעים על המחירים הישנים אינה חזקה דיה, שכן היא התבססה בעיקר על שמועות ולא על מידע קונקרטי. יתר על כן, החלטת רמ"י להעלות מחירים לא הייתה "הבטחה מינהלית" אלא צו שהיא רשאית לשנות. מחדל הפעולה של התובעים (אי התחלת ההליך) עמד בניגוד למעשיהם של אלה שהמשיכו בהרחבה למרות עליית המחירים. לפיכך, בית המשפט לא ראה אפליה, שכן שתי הקבוצות לא היו דומות. לבסוף, ציין בית המשפט כי החלטת רמ"י להעלות מחירים הייתה סבירה ותאמה את האינטרס הציבורי, ולתושבים לא הייתה ציפייה לגיטימית שהמחירים יישארו כשהיו. בכך אישר פסק הדין את שיקול הדעת של מינהל המקרקעין בתמחור.