ע"א 1046/90

תקציר

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המערער על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי לטובת שני השכנים המשיבים, אשר תבעו את השבת הכספים ששולמו לשכירת המכולת של המערער, בתוספת פיצויים, לאחר שגילו את תרמיתו של המערער. המערער טען כי יש לפסול את ראיית המשיבים, צילום קבלה, מן הטעם שהיא לא הוצגה בפניו בעת גילוי המסמך, והיא העתק ולא המקור. בית המשפט קבע, כי בעוד שהמשיבים היו צריכים לנסות להשיג את הקבלה המקורית, צדק בית משפט קמא כשקיבל את ההעתק, שכן המערער הכחיש את קיומה של הקבלה. בשאלת קבילותן של ראיות בעל פה כנגד מסמך בכתב – הסכם השכירות – קבע בית המשפט כי הראיה בעל פה משלימה ולא סותרת את הראיה הכתובה, ולכן היא מותרת. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר קבילותה של שיחת טלפון מוקלטת, וקבע כי מאחר שאישר את השיחה בעדותו, אי קבילותה לא תשנה את פסק הדין. באשר לבקשת המערערת להעביר את הדיון לבוררות, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, קבע בית המשפט כי אמנם יש לערער על כך לאלתר, אך ניתן לדון בכך כעת במסגרת ערעור כללי על פסק הדין. עם זאת, מאחר שהבורר חזר בו, והצדדים לא יכלו להסכים על אחר, הדיון בבית המשפט היה מותר. בשאלת הריבית על סכום ההשבה, קבע בית המשפט כי מאחר שדיני ההשבה מבוססים על מניעת עשיית עושר שלא כדין, ניתן לפסוק ריבית על פי הדין המהותי, ואינם מוגבלים לשיעורים הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה. בית המשפט סירב להכיר ב"שער השחור" של מטבע חוץ ששימש בעסקה, שכן הוא מנוגד לחוק, אך קבע כי יש לחשב את סכום ההשבה מיום העברת הכספים ולא ממועד ביטול החוזה. לבסוף, קבע בית המשפט כי מאחר שהמערער לא מילא את חלקו בהסכם להשבת כספי המשיבים, זכאים המשיבים לתבוע פיצויים. בית המשפט הכפיל את הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי ל-20,000 ₪, בתוספת ריבית צמודה. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, והמערער ישלם למשיבים 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין בגין הערעור.