ע"פ 10960/03

תקציר

שלושה מערערים, משה יצחק, אברהם חסון ועופר חסון, הורשעו בעבירות שונות הקשורות לחטיפה, סחר בבני אדם לשם זנות וכליאת שווא. משה הורשע גם בעבירות נוספות כגון אונס, מעשה סדום והחזקת נשק שלא כדין. בית המשפט המחוזי גזר על משה, אברהם ועופר 15, 10 ו-9 שנות מאסר, בהתאמה. המערערים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם. ההרשעה התבססה בעיקר על עדויותיהם של שני עדים, אולגה וסלים. אולגה, אזרחית רוסיה שהגיעה לישראל עם מסמכים מזויפים כדי לעסוק בזנות, נחטפה על ידי אברהם ועופר פעמיים בתוך חודשים ספורים. היא גם נפלה קורבן לעבירות מין שביצע משה במהלך שביה. סלים היה שותף לאחת החטיפות. בית המשפט המחוזי מצא את עדויותיהם של אולגה וסלים אמינות והרשיע את המערערים. המערערים טענו כי התביעה פעלה בחוסר תום לב בכך שניהלה משא ומתן להסדר טיעון בתיק קודם נגד אברהם ועופר מבלי לגלות כי בכוונתה להגיש כתב אישום נוסף. בית המשפט הכיר בטעותה של התביעה, אך גם הצביע על מחדלם של המערערים בכך שלא חשפו את החקירה המתנהלת בפני עורכי דינם. בית המשפט הדגיש כי התנהלות התביעה, אף שאינה ראויה, אינה עולה כדי "התנהגות בלתי נסבלת" שתצדיק זיכוי. באשר לגזר הדין, הסכים רוב בית המשפט עם המלצתה הראשונית של התביעה בבית המשפט המחוזי. הפרקליטות ביקשה לגזור על אברהם ועופר עונש מצטבר, כך שסך כל תקופת המאסר לא יפחת משבע שנים. השופטים שקלו את עמדת התביעה, אך בסופו של דבר הטילו עונשי מאסר ארוכים יותר של עשר ותשע שנות מאסר, בהתאמה, על אברהם ועופר, בהתחשב בחומרת העבירות. השופט גרוניס הציע עונשים קצרים יותר של שבע שנים ושבע וחצי שנים לאברהם ועופר, בהתאמה, ואילו השופט רובינשטיין הסכים עם דעת הרוב לאשר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת אופיין הנתעב של העבירות והצורך בטיפול שיפוטי מחמיר. בסיכומו של דבר, נדחו הערעורים על ההרשעה, והעונשים שהוטלו על ידי בית המשפט המחוזי אושרו ברוב דעות.