ב"ש 5486/08

תקציר

פסק הדין מתאר את בקשת ההסגרה של שבעה אזרחים ישראלים על ידי ממשלת ארצות הברית. המשיבים מואשמים בעבירות הונאה, לרבות קשירת קשר לביצוע הונאה בדואר והונאה בנקאית באמצעות טלמרקטינג. על פי החשד, העבירות בוצעו בשנת 2008 ממשרדים הממוקמים ברמת גן, ישראל, נגד דיירים קשישים בארצות הברית. שיטת הפעולה כללה להתקשר לקורבנות ולהודיע להם שהם זכו בלוטו, אך עליהם לשלוח כסף לכיסוי מיסים ותשלומים אחרים כדי לתבוע את זכייתם. המשיבים מתחלקים לשתי קבוצות: המנהלים ואנשי המכירות. אנשי המכירות היו מזהים קורבנות פוטנציאליים ומעבירים את השיחה למנהלים, שלאחר מכן היו מנחים את הקורבנות כיצד לשלוח את הכסף לישראל. הקורבנות העבירו למשיבים כ-2 מיליון דולר. ה-FBI קיבל מידע על פעולות הונאה אלה ושיתף אותו עם משטרת ישראל, מה שהוביל למעצרם של המשיבים בספטמבר 2008. הראיות שאספו הרשויות הישראליות הועברו לידי הרשויות האמריקאיות. לאחר מכן ביקשה ארה"ב את הסגרתם של המשיבים, וממשלת ישראל הסכימה לה. המשיבים טענו נגד הסגרתם מכמה טעמים. לטענתם, מרכז הכובד של העבירות הוא בישראל, וכי בקשת ההסגרה אינה מוצדקת שכן ישראל יכולה להעמידם לדין. עוד טענו כי החקירה בישראל נפתחה באופן מקומי ולכן מהווה סיכון כפול, וכי מעמדם כאזרחים ישראלים צריך למנוע את הסגרתם. בנוסף, חלק מהמשיבים טענו כי הם עבריינים בדרג נמוך, וכי הסגרתם תהיה מפלה ומנוגדת לתקנת הציבור. בית המשפט דחה טענות אלה. נמצא כי לעבירות היה היבט אקס-טריטוריאלי מובהק, ויש לתת עדיפות לאינטרס הריבוני של ארה"ב, המדינה בה התגוררו הקורבנות והפגיעה התרחשה. באשר לטענת המסוכנות הכפולה, ציין בית המשפט כי לא נשקפת למשיבים כל סכנת הרשעה בישראל, ועל כן אין באפשרותם להעלות טענה זו. בית המשפט גם דחה את הקביעה כי אזרחות ישראלית היא גורם מכריע והדגיש את החובה לכבד בקשות הסגרה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המשיבים, לרבות אנשי המכירות, היו חלק בלתי נפרד מהמפעל הפלילי והסגרתם הייתה מוצדקת. עם זאת, ניתנה תשומת לב מיוחדת למצבו הרפואי של המשיב 6, אשר דווח כי הוא סובל מבעיות נפשיות. בית המשפט הורה לרשויות בארה"ב להיות מודעות למצבו ולהגיש לו את הסיוע הדרוש. לסיכום, קבע בית המשפט כי במקרה זה לא חל אף אחד מהחריגים המונעים הסגרה, וניתן להסגיר את המשיבים לארצות הברית לצורך העמדתם לדין.