רע"א 8832/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק שומת מס בו היו מעורבות מספר חברות העוסקות בייצוא זהב. המבקשים, שייצאו זהב בשווי של למעלה מ-80 מיליון ₪ בשנים 2012-2013, דחו את השגות המס שלהם על ידי המשיב, אגף מכס ומע"מ ברשות המסים, בנימוק שהחשבוניות שהציגו המבקשים אינן משקפות את הבעלות האמיתית בזהב. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקשים לא הצליחו לאמת באופן אקטיבי את תוקפן של החשבוניות, ועל כן דחה את ערעורם. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון, ביקשו להוסיף ראיות חדשות וטענו לאכיפה בררנית. בית המשפט העליון, בדעת רוב, פסק לטובת החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לדיון מחדש, ובפרט לבחינת תוקפן של העסקאות ושאלת האכיפה הבררנית. עם זאת, בית המשפט העליון הותיר את המתכונת הפרוצדורלית של הדיון החוזר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים ביקשו לערער על הסדר פרוצדורלי זה, בטענה כי בית המשפט המחוזי פירש באופן שגוי את פסק דינו של בית המשפט העליון והגביל את הצגת הראיות. פסק הדין, במקרה זה, הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. השופט קבע כי לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רחב בעניינים פרוצדורליים וכי על ערכאת הערעור להתערב רק במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נופל בהם. השופט הדגיש כי פסק דינו הקודם של בית המשפט העליון העניק מרחב תמרון משמעותי לבית המשפט המחוזי בטיפול בדיון החוזר וכי החלטת בית המשפט המחוזי מהווה פרשנות סבירה שלו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי באשר להסדר הפרוצדורלי להמשך הדיון.