בג"צ 104/54

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה שהגיש ארגון נהגי מוניות שירות בתל אביב, שחש מקופח בשל שתי פרקטיקות שמיישמת עיריית העיר. הפרקטיקה הראשונה נגעה להצבת תמרורים ברחובות העיר, ובפרט ברחוב אלנבי, שלטענת המבקשים הגבילה מאוד את יכולתם לאסוף ולהוריד נוסעים, ולמעשה הוציאה אותם מכלל שימוש. הנושא השני היה הקצאת מקומות חניה למוניות מיוחדות על ידי העירייה, שאותה ראו המבקשים כפרקטיקה בלתי הוגנת המפלה אותם לרעה. הם דרשו הקצאת מקומות חניה נוספים לחבריהם, וביטול חוקי עזר עירוניים מסוימים המסדירים את חניית המוניות. בפסק דינו לא מצא בית המשפט כל הצדקה לטענות המבקשים. באשר להצבת תמרורים, קבעו השופטים כי היו די הזדמנויות למוניות לאסוף ולהוריד נוסעים לאורך רחוב אלנבי, והרשות האחראית לא חרגה מסמכויותיה ולא פעלה באופן בלתי סביר. השופטים דחו גם את הטענה כי ההחלטה להציב את התמרורים אינה חוקית משום שלא פורסמה ברשומות, ואישרו כי די בפרסום הקיים ברשות התמרורים המרכזית לתורה. בהתייחסם לסוגיה השנייה, הסכימו השופטים כי גישתה של העירייה לייעד מקומות חניה מסוימים למוניות מיוחדות היא סבירה ובמסגרת סמכותה החוקית. הם הדגישו כי בעלי מוניות פרטיים שנמנע מהם מקום חניה מסיבות אישיות יכולים לבקש סעד, אך הגישה הגורפת של הארגון אינה מוצדקת. השופטים הדגישו כי כללי התעבורה של העירייה אינם פוגעים בעבודתם של בעלי המוניות, והדרישה לשירותי מוניות עירוניים נוספים הסתכמה בבקשה שבית המשפט יתערב בניהול יעיל של התחבורה העירונית, שהייתה באחריות העירייה. השופטים הגיעו למסקנה כי פרקטיקות העירייה אינן מפלות שלא כדין ואישרו את ההסדרים הקיימים. משכך, הבקשה נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.