ת"א 19615-03-21

תקציר

הרשם דן בשתי בקשות לצו עיקול זמני (עיקול) על מקרקעין. הבקשה הראשונה ביקשה להמיר את העיקול בפיקדון כספי, והבקשה השנייה ביקשה להרחיב את היקף העיקול כך שיכלול גם אינטרסים חוזיים. הרשם פתח בהתוויית העקרונות המשפטיים המסדירים את המרת הבטוחות ואת שיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה. הם הדגישו כי מטרת העיקול הזמני היא להבטיח ביצוע פסק דין ולא להפעיל לחץ על הנתבע. מאחר שלתובע אין זכות מוחלטת לסוג מסוים של עיקול, לבית המשפט יש סמכות להמיר אותו לנכס אחר בר מימוש, כל עוד נשמרות זכויותיו של התובע. במקרה זה מצא הרשם כי המרת העיקול להפקדה כספית בסך 6,500,000 ₪ או לערבות בנקאית אוטונומית באותו סכום תהיה חלופה ראויה, שכן העיקול הנוכחי על נכס המקרקעין מכביד על הנתבע. גישה זו מאזנת בין זכויות שני הצדדים ומבטיחה את יכולתו של התובע לאכוף את פסק הדין. בנוסף, נעתר הרשם לבקשה להרחבת העיקול באופן חלקי בלבד. סכום העיקול נקבע על 6,500,000 ₪, המשקף את הסיכון העתידי הפוטנציאלי עד למועד פסק הדין, אך הרשם לא מצא הצדקה להרחיבו כך שיכלול גם אינטרסים חוזיים שנצברו מאז הגשת התביעה. ההחלטה נועדה להגן על האינטרסים של שני הצדדים ולשמור על מהותו של צו העיקול הנוכחי, תוך שינויים המקלים את הנטל על הנתבע מבלי לפגוע בזכויות התובע.